מתכון לקליפות הדרים מסוכרות לעונה הקרה

בשבת שעברה ביקרנו אצל הוריו של חגי.
עץ הלימון בחצר שלהם היה שופע בלימונים ענקיים ויפים.
עשיתי קטיף, כמו בילדות בקיבוץ.
חזרתי עם שקית גדושה בלימונים שבישמו לנו את הבית.

הבוקר החלטתי שהגיע הזמן לעשות איתם משהו.
הקליפה הייתה כל כך זהובה ויפה שהחלטתי שחבל לבזבז אותה.
מכיוון שכבר יש לי גרידת קליפת לימון בפריזר מהנגלה הקודמת, החלטתי ששוב אכין קליפות מסוכרות.

מפה לשם, קלפתי את הלימונים. סחטתי את המיץ, שממנו הכנו לימונדה וחלק הקפאנו לשימוש עתידי.
קצצתי את הקליפות דק ובישלתי בסירופ סוכר.
עלה ניחוח נהדר בבית. ואפילו אני התפתיתי לטעום.
חשבתי שהם יוכלו להיות נהדרים כתוספת לחליטת צמחים טרייה.

שלחתי לאמא שלי תמונה של המלאי החדש, כי כבר פינקתי אותה פעמיים בקליפות הדרים בזמן האשפוז שלה במרכז.
היא השיבה: "אבל אני כבר במיתר"
השבתי לה שיהיה לנו תירוץ להיפגש…

מפה לשם, לא עוברת חצי שעה ואני מקבלת ממנה טלפון שמבשר לי שאחיה בדרך מהצפון לרמת גן, ואז ממשיך אליה לביקור במיתר.
פשש… איזה טיימניג!

מחמם את הלב לשמח את אמא שלי גם מרחוק ולפתוח לה את התיאבון מחדש.
מקווה שזה יתן לה אנרגיה לשיקום ורפואה.


*בתמונה- קליפות לימון מסוכרות שמעלות חיוך על פניהם של כמה אנשים כולל אחת מיוחדת שהמזלגון וינטאז' היה שלה.
אמא כתבה לי: "אמא שלי בטח מחייכת" (היו של סבתא שולה).

אז איך עושות?

מורידות כמה שאפשר את הלבן מהקליפה, משרות בקערה עם מים ומחליפות מתי שזוכרות. רצוי לפחות יום אחד אבל עדיף יותר כדי למתן את המרירות.

אחרי שהקליפות הושרו היטב ניתן להוריד עם סכין עוד קצת מהלבן כי עכשיו הוא רך אז יותר קל.

לקצוץ בסכין טובה לרצועות דקות.

לשים בסיר עם מים ולהביא לרתיחה. לסנן מהמים. אפשר לעשות את זה פעם נוספת כדי להפחית מרירות.

להחזיר לסיר, לשפוך מלא סוכר (אפשר לסחוט קצת מיץ לימון או תפוז טרי).

לבשל על אש בינונית עד שהקליפות מתרככות ונהיות שקופות כמו נחשי גומי.

לשפוך הכל על מגש עם נייר אפיה לקירור. אני אוהבת בשלב הזה לפזר עוד קצת סוכר.

הפעם יצא לי יחסית הרבה נוזל, שמרתי בצנצנת גם אותו. יכול לשמש כמו דבש לתה או למרוח על פרוסת לחם.

טיפים חורפיים:

ניתן לקצוץ את הקליפות לקוביות ולהעשיר בתוך עוגת תפוזים.

אני אוהבת לשים כמה קליפות מסוכרות בתוך הקנקן של התה כשאני מכינה חליטה.