מאפינס תירס מתוק (כ-30 יח' במולטיקייק)
16/02/2025
אלרגן הוא החומר (חלבון) אליו אלרגיים, כלומר "מזון אלרגני". כאשר האלרגי נחשף לרכיב האלרגני הגוף מזהה אותו כדבר רע, ובתגובה מערכת החיסון מתחילה לפעול. תגובה אלרגית יכולה להתבטא בכמה מערכות גוף – עור (פריחה, שלפוחיות, גרד), מערכת העיכול (הקאות, כאבי בטן, שלשול) ועוד. להרחבה מומלץ לקרוא באתר של "עמותת יה"ל".
אלרגי – הילד אשר אלרגי למזון (לא "אלרגני" כפי שהרבה נוטים לטעות). אלרגיה למזון היא מסכנת חיים!
רגישות למזון – קיימות רגישויות נוספות או אי סבילות למזונות מסוימים. לדוגמא – לקטוז. הרגישות למזון אינה מסכנת חיים בדומה לאלרגיה, ובד"כ היא מלווה בתופעות לא נעימות הקשורות למערכת העיכול. גילוי נאות – אני רגישה ללקטוז ולכן תמצאו מתכונים רבים בבלוג שלי עם תחליפי חלב.
צליאק, סוכרת– מחלות שקשורות למזונות, מסכנות חיים אך באופן אחר. אני לא ארחיב על כך כי אין לי את הידע המקצועי.
העדפות מזון מטעמי דת/אחר – יש אנשים שנוטים להציג עצמם כאלרגים למזונות מסוימים, בעוד שהם למעשה בוחרים בתזונה מסוימת מסיבות אישיות. תזונה קטוגנית, פלאו, טבעונית ועוד. כאשר אדם שומר כשרות צורך מוצר "פרווה" אשר כתוב עליו שיוצר ב"פס ייצור שעבר הכשרה מחלבי לפרווה" זה תקין ובטל בשישים. אך אם אותו אדם אלרגי לחלב, גם שרידים קטנים של חלב שנותרו בפס הייצור ומוגדרים בתעשייה "עלול להכיל…" יסכנו אותו ואף עלולים לגרום לתגובה אלרגית מסכנת חיים. להרחבה אתם מוזמנים לקרוא אודות המקרה המצער של אושר דרעי ז"ל.
אלרגן "נפוץ" וסימון אלרגנים– בישראל מוגדרים 8 אלרגנים נפוצים. מידע זה מתבסס על סטטיסטיקות. האלרגנים הנפוצים הם: סויה, בוטנים, אגוזים, דגים, ביצים, חלב, שומשום, חיטה.
בישראל אין חובת סימון אלרגנים למעט "גלוטן". יש חברות שבוחרות לסמן אלרגנים אך כאמור אין תקינה בנושא. אם מפעל מסוים בוחר לסמן אלרגנים הוא יעשה זאת ע"י כתיבת האלרגנים בקוביית סימון האלרגיות. אם זה מוצר מיובא בד"כ תראו את הרכיבים האלרגנים בתוך רשימת הרכיבים, והם יופיעו בהדגשת בולד. חשוב לציין כי יש מדינות שלפי התקינה אין חובת סימון "עלול להכיל" ואלרגנים שמוגדרים בישראל לא בהכרח יהיו כאלה שם ולהיפך.
עם זאת, חשוב להתעדכן בחקיקה החדשה שעברה לאחרונה בכנסת אודות חוק סימון אלרגנים ועתידה לחול החל משנת 2025.
שורה תחתונה- תמיד לקרוא את רשימת הרכיבים. להעדיף חברות ישראליות מוכרות או מותגים מיובאים ממדינות מערביות. אם קיים ספק לגבי רכיב מסוים עדיף לא לאכול ולברר מול היצרן. והכי חשוב – לא אוכלים "עלול להכיל"!
כאשר אתן הולכות לגן השעשועים או ג'ימבורי ומביאות לילדכן ארטיק, במבה או פיצה, אתן למעשה חושפות ילדים עם אלרגיה לחלב ובוטנים לסכנת חיים. דמיינו את הסיטואציה הבאה: הילד שלכן אוכל גלידה והיא מטפטפת לו כשהוא משחק במתקנים. ילד אלרגי לחלב שיגע באותו מתקן עלול להגיב באופן מיידי עם התקף אלרגי.
למה בעצם? יש אלרגנים שעוברים בשאיפה (בוטנים, אגוזים ולעיתים גם חלב ודגים) ויש כאלה שעוברים במגע. כלומר, אין הכרח שהילד יאכל את האלרגן כדי להיות בסכנת חיים. במגע ייתכן שתהיה תגובה קלה יחסית של פריחה, או שעלול להיות מצב שהילד יכניס את היד שהתלכלכה מהגלידה לפה, אף או עיניים ואז האלרגן יחדור לגוף דרך הריריות. מצב זה עלול לגרום לתגובה קשה יותר.
כאשר אתן מכינות מסיבת יומולדת או חג לילדכן ונדרשות להכין כיבוד, עליי לשאול את עצמי האם המקום מאוורר? (תמיד תהיה עדיפות לפארק) איזה כיבוד הולך להיות? (אם יש במבה או טחינה בסבירות גבוהה שהילד לא יגיע או שאהיה דרוכה עם עיניים עליו כל רגע).
ולעניין הכיבוד – האם אני סומכת על מקור המזון? אם זה ממסעדה זה מקטין את הסיכוי שיהיה בסדר. אם זה חטיף סגור או פרי עדיף. אם אני מכירה את בעל השמחה או מארגן האירוע, אשתדל "להטריד" אותו מבעוד מועד על מנת לדעת אם הסביבה בטוחה לבן שלי. אם יש לי יכולת השפעה אז עליי לקוות שאותו מי שמכין את עוגת יום ההולדת ויתר הכיבוד יתייעץ איתי על הרכיבים.
מה כן ניתן לעשות? לבדוק כל רכיב טרם השימוש בו. לצערי, אין בארץ חקיקה נורמאלית בנושא של סימון אלרגנים. הנושא די פרוץ ואפשר לומר שהוא וולונטרי. כל מפעל עושה כרצונו. החמור מזה הוא שאלרגיה לאגוזים (לוז, קוקוס, פקאן, מלך, פיסטוק, קשיו ועוד) נכתב ברוב המקרים כיחידה אחת. לא יורדים לרזולוציה של איזה אגוז יש במפעל אלא כותבים "אגוזים". על רקע זה ילדים עם אלרגיות לאגוזים כמעט ולא יכולים לאכול כלום שלא בושל על ידי מי שאנחנו סומכים עליו. 90 אחוז מהמסעדות לא לוקחות אחריות בנוגע לאלרגיות ככלל ואגוזים בפרט. כך גם לגבי מנות לילדים אלרגיים בצהרונים. על מנת שהילד שלי יוכל להיות בצהרון של העירייה עליי לבשל לו בעצמי את האוכל.
מה זה "עלול להכיל"? או "עלול להכיל עקבות מזעריים של…"? התשובה די פשוטה – או כסת"ח או רולטה רוסית! כך או כך, אם בסימון האלרגנים על מוצר מופיע "עלול להכיל…" יש להתייחס לזה כאילו "מכיל". כלומר – לא להשתמש!
איפה עוד מסתתרים האלרגנים?
בתרופות – לדוגמא חלב בכדורי אלרגיה, גלולות וסטרואידים. בוטנים וסויה בכדורים ותרסיסים משככי כאבים.
בתמרוקים למיניהם – בתעשיית הקוסמטיקה יש שימוש בסוגי אגוזים (שיאה, קוקוס, מקדמיה ועוד), ובחלב בכל מיני קרמים לפנים ובתחליבי רחצה. שימו לב! אפילו בשמן שמיועד לרחצת תינוקות משתמשים בבוטנים ושקדים.
בתבלינים – ברוב התבלינים יהיה כתוב "עלול להכיל שומשום ואגוזים" אם יש את הרכיבים הנ"ל במפעל. תבלינים בתפזורת כמובן מחוץ לתחום!
לסיכום – חשוב לצלם/לבדוק את הרכיבים וסימון האלרגיות בכל פעם מחדש. יש להתייעץ ולשאול את ההורה של הילד האלרגי אם מותר או לא לשימוש.
הצטרפו לניוזלטר שלנו ותקבלו תכנים מעוררי השראה, טיפים והצעות שימלאו את היום שלכם.