1. להסתכסך/ לריב/ להיות חשדנים– כלפי כולם!
לחטט במגירות התבלינים של חמותך כדי שלא יתפלק לה משהו בטעות לתבשיל של הילד.

2. לבחור לאיזה אירועים להגיע ולאיזה לא
להיות הסנובית שמשתמשת בתירוץ של "הילד אלרגי" ואז להבריז מאירועים. כן, גם ימי הולדת, חתונות וחגים משותפים.

3. בחירת מוצרים בסופר
ללכת בסופר עם זכוכית מגדלת וגוגל טרנסלייט כדי לקרוא רשימת רכיבים ואלרגנים.
להרים קופסת גלידה טבעונית, להסתכל ברכיבים, להיות מופתעת ולהחזיר חזרה למדף. מה קשור אפונה בגלידה?

4. מוסדות חינוך
אני האמא שתמיד תהיה הראשונה שמתנדבת לוועד. זו שתעמוד ב-6 בבוקר לטגן 100 סופגניות למסיבה של הגן. זו שכולם מכירים אותה, כי היא ההורה היחיד שהעביר מצגת באסיפת הורים. וזו שתרוץ עם פיג'מה באמצע הלילה להביא סוכריות לאמא מהגן שלא מצאה לעוגת יום הולדת של מחר בבוקר.

5. גינה
להרגיש כמו חוקרת מז"פ, עיני הרנטגן מופעלות מרחוק לצוד ילדים עם אלרגן סורר ביד. אני זו שתמיד מצילה את המצב כאשר מישהו נעקץ מיתושים, מיד מזנקת עם בקבוקון פניסטיל ביד. וגם זו שעוצרים אותה ברחוב ואומרים איזה ילד חמוד, ישר לפרסומת לבמבה. ואני מתאפקת לא לענות להם…

6. חופשה
"חופשת כוכב" מהבית עדיפה על פני דירת Airbnb כשאת סוחבת חצי מקרר איתך ומשתעבדת לבישולים.

7. מופעים
להתקשר כל הקיץ לכל האולמות ולגלות ששום סיכוי שאת מביאה את הבן שלך למופע. לעבור מאחד לשני, מטלפון לטלפון ולהסביר בנימוס למי שעונה בצד השני למה הבן שלי לא יוכל להגיע אם תוכנס במבה לאולם. לחנוק את העצבים כשבצד השני אומרים לך- "אבל זה לא הוא אוכל…" ולהבין שאת הולכת להיות המפיקה והשחקנית הראשית של מופע הקיץ הביתי.

8. דיאטות
להיות בדיאטה של "זה אסור לילד" בזמן שהחברות שלך מרביצות איזו לאפה עם טחינה נוטפת. לא לחלוק עם חברות את הפאי פקאן, כי אח"כ את חוזרת לנשק את הילדים…

ובנימה יותר אישית:
לפנק את הילד שלך במשהו טעים שהכנת ולקוות לא לגלות אלרגיה חדשה. כי הספיקה לך הפעם שהכנת לו עוגיות וכמעט הרגת אותו (כן, כך גילינו את האלרגיה לאגוזים- יש על זה פוסט בבלוג).

לאמץ באהבה את התואר "אמא היסטרית" כי למה לא בעצם?
זכית בו בכבוד 

ועוד אנקדוטה קטנה לסיום:

כשבני בארי היה בגן, הייתי מלווה אותו לכל ימי ההולדת שנערכו אחר הצהרים, כדי לוודא שלא יאכל בטעות משהו שעלול לסכן אותו. יום אחד, במהלך חגיגת יום ההולדת של אחת הבנות בגן, המפעיל פנה לבארי, בזמן שהוא מכניס את היד לכוס לקחת חטיף ושואל אותו אם יש לו במבה.

אני התחלתי לצחוק, פניתי למפעיל ואמרתי לו שבגן הזה אין במבה ושהוא בחר דווקא לפנות לילד האלרגי.

כולם צחקו איתי, והמפעיל? הוא לא ידע איפה לקבור את עצמו.

זהו, רגע אחד קטן, אבל משעשע שמזכיר לי כמה החיים יכולים להיות בלתי צפויים ומלאי חיוכים.

בתמונה מופיע הבן שלי, בארי, ילד אלרגי לשומשום, בוטנים, אפונה, אגוז מלך ופקאן. אבל מפזר חיוכים בטונות!