הידעתם שהיום מצוין בעולם "יום קופסת האוכל"?
לא מדובר רק ביום שכולל אריזת אוכל לילדים – יש מאחוריו היסטוריה ארוכה וגלגולים רבים. השימוש בקופסאות האוכל החל כבר בסביבות 1880, כאשר עובדים היו צריכים לקחת אוכל איתם למקום העבודה. עם השנים, הקופסאות השתדרגו – הפכו ליותר דקורטיביות והחומרים מהן עשויות השתכללו. היום, קופסאות האוכל הן הרבה יותר מזה: הן סימן לאכפתיות, לאהבה ולדאגה ההולכת יד ביד עם האוכל שמחכה בתוכן.
יש הורים שנוהגים להשקיע בקופסאות צבעוניות, לחתוך את הפירות והירקות עם חותכנים מיוחדים, להוסיף מזלגונים צבעוניים ופתקים של חידות או משפטי השראה לילדים.

כאמא לילד עם אלרגיות רבות, נדרשתי לשלוח על בסיס יומי ארוחה חמה לצהרון בגן. המנות של הקייטרינג שיועדו לאלרגים, לא התאימו לאלרגיות של בארי. מכיוון שלא רציתי לפגוע בו חברתית, העדפתי לשלוח איתו בכל בוקר קופסת אוכל.
כשבארי רק התחיל את הצהרון בגן העירייה, הייתי בסוג של התלבטות – האם להתאים לו את המנה לתפריט של הקייטרינג כדי שלא יחוש שונה מחבריו?
בהתחלה ניסיתי לתאם את התפריט שלי לזה של הקייטרינג ולהכין אוכל דומה. אבל מהר מאוד הבנתי שזה לא ממש ריאלי… לעיתים היו שינויים בתפריט או שלא היה לי זמן להכין אוכל זהה. בסופו של דבר, הבנתי שגם ככה עצם הבאת האוכל מהבית מייצרת עבורו תחושה של שונות. אז אם הוא כבר נבדל, למה שלא אשים לו פשוט את האוכל שהוא הכי אוהב?
וכך, התחלתי להכין מה שבא לי וזמין עבורי, לעיתים בארי אכל יומיים ברצף את אותו האוכל ולא התלונן כי זה היה לו טעים. למדתי לעשות קיצורי דרך כמו שימוש בירקות קפואים, שימורים והקפאת מנות קטנות מהבשר שאני מכינה.









במבחן התוצאה- זה הוכיח את עצמו! בארי חזר עם קופסא ריקה, שבע ומלא שמחה ואף הוסיף ואמר לי: "האוכל שלך הכי טעים ביקום!" מה צריך יותר מזה?
אגב הצוות תמיד אמר לי שהאוכל שלו נראה מגרה יותר משל הקייטרינג והיו אמהות ש"קיטרו" ואמרו שהילדים שלהם מקנאים כשאני שולחת לו סלק או ברוקולי.
למה אני מציינת בכלל את "יום קופסת האוכל"?
פשוט – כדי להרים את לאותן אמהות ואבות שמקפידים להאכיל את ילדיהם כל יום. זהו אתגר יומיומי, וזה דורש הרבה יותר מהכנת אוכל – זה דורש השקעה, סבלנות, ובעיקר אהבה. לכל ההורים שמחפשים את הדרך האופטימלית לארוז את הקופסה, מגיע לכם טפיחה קלה על השכם!
נ.ב.
למי שתהה למה בארי לא יכול לאכול מנה מותאמת שמסופקת על ידי הקייטרינג, בארי אלרגי לאפונה, ולכן כל מזון שעשוי "לכלול" אפונה לא מתאים לו. אכן מדובר בסיטואציה מורכבת, והם בינתיים למדים כיצד להתמודד עם זה. כמישהי עם ניסיון במתן פתרונות לילד עם אלרגיות, אני יודעת שעליי לחשוב על כל אפשרות מראש. אין מקום לספונטניות, תמיד צריך להכין תוכנית חלופית ולמנוע בעיות.

תמונה זו משמשת כחלק ממערכי השיעור של "ילד שמש" – ניתן לכתוב בה רעיונות לכריכים ותוסםות מותאמים לאלרגיות בכתה. לתלות על המקרר כתזכורת להורים שמכינים את הקופסה.
טיול שנתי- הכנות
בשנה שעברה, כשבארי היה בכיתה א', "יום קופסת האוכל" נפל על יום הטיול השנתי. הורה לילד אלרגי יכול להצטרף כמלווה, ואני כמובן לקחתי את התפקיד.
לקראת הטיול, ההכנות היו הרבה יותר אינטנסיביות, אז החלטתי להכין חלק מהאוכל כבר ערב קודם.
הכנות ערב לבוקר– איך נראות קופסאות האוכל שלנו?
עטר: קופסת ירקות, 2 כריכי פיתה חביתה, כריך שוקולד פרווה בפיתה.
חן: ירקות, 2 כריכי חביתה, כריך אבוקדו, משקה סויה. בבוקר נשלים מים ופרי.
בארי:: 2 כריכים בחלה של שבת (שוקולד נוטלה וחביתה), 2 מאפינס תירס חלבי, חמוציות, אקטימל. מים ופירות נשלים בבוקר.
דגשים והסברים:
- בארי: ללא שומשום, בוטנים, אגוז מלך, פקאן ואפונה.
- עטר: ללא האלרגנים של בארי + ללא חלב (כי יש ילדה אלרגית בכיתה).
- אני: ללא האלרגנים של בארי + ללא חלב (כי אני רגישה ללקטוז).
ומעבר לזה, כמובן, ההעדפות האישיות של כל אחד – מהסוג של הלחם ועד הממרחים והפירות. זה באמת לא תמיד פשוט, אז לשם כך ערכתי לי רשימה מסודרת, כי כל טעות – לא משנה כמה קטנה – יכולה לגרום לילד רעב, או במקרה הגרוע ביותר, לסכן את הילדה האלרגית בכיתה של עטר.



ההכנות לקראת הטיול גם כללו הרבה שאלות מצד הורים אחרים: "איזה חטיפים אפשר להביא?" "האם הילדים אוכלים ביחד או בנפרד?". בשכבה שלנו יש 4 ילדים עם אלרגיות שונות, וגם 2 ילדים צליאקים, כך שחשוב היה לוודא מראש עם בית הספר איך נערכים לסידורי האכילה המשותפים.
התיאום היה קריטי: אם הנסיעה באוטובוס ו/או האכילה משותפת, כל הילדים צריכים להיות מסוגלים לחלוק חטיפים בלי לסכן אחד את השני.
ההחלטה הייתה ברורה – אסור לאכול באוטובוס! הילדים יצרכו אוכל בנפרד בכיתותיהם. ומעבר לכך, קבענו כלל נוסף – אסור להביא חטיפים עם בוטנים ואגוזים לפעילויות מחוץ לשטח בית הספר.
ולא לשכוח – תיק גיבוי מלא בחטיפים בטוחים!
לסיכום:
ציון "יום קופסת האוכל" היא הזדמנות להזכיר לנו ההורים, שהאוכל שאנחנו מכינים לא רק מספק תזונה – הוא מספק גם אהבה, דאגה ולפעמים אפילו פתרונות יצירתיים לאתגרים חשוב להקפיד על מה אנחנו שמים בקופסת האוכל של הילדים שלנו, כי עבורם זה אוכל, אבל עבור הילדים האלרגים זה חיים.